נכון להיום חי בארץ ציבור ניצולי שואה לא מבוטל הזקוק לסיוע באופן מיידי ובהול. ציבור זה מחכה לצערי, כבר 60 שנה בתקווה שבקשותיו ייענו.
לא תיתכן מציאות חמורה ומשפילה מזו שאנו מתעוררים אליה בכל בוקר, מציאות בה במדינה שהוקמה בעקבות אותה שואה מחרידה ושמה עצמה כפיתרון לבעיית שרידי השואה, מוצאים עצמם ניצולי השואה קוראים לעזרתה, ומתדפקים שוב ושוב על דלתה. בעודם עומדים מול הבחירה בין תשלום חוב החשמל או רכישת תרופות או מזון, ועוד יותר מזה, כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", ניצול שואה שאיבד את משפחתו בשואה והוא בעצמו עבר כבר את גיל ה- 80, מוצא עצמו ברוב המקרים בודד, מנותק ועצוב וגרוע מזה ללא מענה בשעת צרה.
הקרן לרווחת ניצולי השואה מנסה כבר שנים להתמודד עם המצב, תוך מטרה לשנות את המציאות המביישת. כיום לאחר מאבקים אינ-ספור, ההצלחה לצערי, עודנה מעטה. והצרכים רק הולכים ומתעצמים. כל פניותינו לממשלות ישראל לאורך השנים נשמעו הובנו ונותחו אך טרם זכינו לתנובה משמעותית, הכספים הדרושים לדאבוני, עדיין נחסכים על חשבונם של הזקוקים להם מכל. אני כיהודי, ניצול שואה, החי היום במדינת ישראל, רואה ב"הישג" חסכון השקלים הזה את ההפסד הגדול והכאוב ביותר של אותם ערכים ואמונות אשר רכשנו לנו כעם, מהיום בו ניתנו לנו עשרת הדיברות.
בשל כך, דבר אחד אבקש לאחל לעוסקים במלאכה: הלוואי ונזכה כולנו לכוח ובריאות על מנת שנצליח להמשיך במשימה, ולסייע לאחינו ואחיותינו ניצולי השואה החיים היום בישראל, שיחיו גם הם את חייהם בכבוד, בנחת ובשלווה הראויים להם יותר מכל.
על החתום
זאב פקטור,יו"ר |
